תפ"ח 20400-10-13

תקציר

הנאשם הואשם בביצוע מעשים מגונים בנסיבות של אונס בקטינה שהייתה אחייניתו. כתב האישום כלל שלושה אירועים של עיסויים, נשיקה על פיה של המתלוננת ומקלחת תוך כדי סבון האזורים האינטימיים שלה. הנאשם הכחיש את הטענות, טען כי המעשים לא היו בעלי אופי מיני וטען כי אמה של המתלוננת העליבה אותו באמצעות בתה על רקע סכסוך עם אחיו, אבי הילדה. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות, ומצא כי עדותה של המתלוננת שנמסרה באמצעות חוקר ילדים אמינה ביותר. גם הערכת החוקר את מהימנותה של המתלוננת נתמכה. השופט הגיע למסקנה כי ניסיונותיו של הנאשם להרחיק עצמו מהאירועים ומעדויותיו הסותרות פגעו קשות באמינותו. כמו כן, השופטת קיבלה את הטענה כי מעשיו של הנאשם – נשיקות ועיסויים – היו בעלי תכלית ואופי מיניים, דבר המעיד על מודעותו לפעול לשם גירוי וסיפוק מיני. עם זאת, בנוגע לאירוע המקלחת, השופט נותר בספק אם מעשיו של הנאשם נבעו ממניעים מיניים. לפיכך, זוכה הנאשם מהעבירה הקשורה לאירוע זה מחמת הספק. בעקבות זאת הרשיע בית המשפט את הנאשם במעשה מגונה בנסיבות של אונס בגין העיסויים והנשיקות המתוארים בכתב האישום. השופט ד' פיש, יחד עם השופטים מ' גלעד ור' פוקס, נתנו את גזר הדין וזיכו את הנאשם מאשמת האונס הקשורה לאירוע המקלחת.