ת"א 548/05

תקציר

הקרן הקיימת לישראל חתמה עם התובעים בשנת 1959 על הסכם חליפין, במסגרתו הסכימו התובעים להעביר 97,172 דונם מאדמותיהם בגוש 19264 לקק"ל ובתמורה תעביר קק"ל לתובעים 29,291 דונם קרקע בחלקות שונות. שני הצדדים מילאו את חלקיהם בהסכם זמן קצר לאחר חתימתו, וכל צד מחזיק בבעלותו ובמקרקעין שקיבל מאז. עם זאת, בעקבות הליכי פשרה בשנות ה-60 התברר כי שטח הקרקע שהועבר לתובעים קטן משמעותית מהמוסכם, ומסתכם בגירעון של 4,331 דונם. התובעים הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, בדרישה להשבת אדמתם או לאכיפת הסכם החליפין, בצירוף פיצויים בגין הפרת חוזה. לחילופין, הם ביקשו פיצוי כספי. הנתבע טען כי התביעה התיישנה בשל התיישנות ושיהוי, וכן הפריך את טענות התובעים בדבר יחס החליפין והמקרקעין שהתקבלו בתוך העיר סכנין. בית המשפט בחר לטובת הגנת ההתיישנות של הנתבע, בקובעו כי התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות בת 25 השנים. עם זאת, השופטת ציינה כי זכויות התובעים במקרקעין שהעבירו לנתבעת עדיין רשומות על שמם ומהוות זכויות שוויוניות. משכך, לא חלה תקופת ההתיישנות, והתביעה לא התיישנה בעילה זו. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת, וקבע כי התובעים לא ויתרו על זכויותיהם וכי מצבה של הנתבעת לא הורע בשל השיהוי בהגשת התביעה, במיוחד לאור המו"מ הארוך בין הצדדים. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי הנתבעת מילאה באופן חלקי את חוזה החליפין בכך שהעבירה את מרבית המקרקעין המוסכמים לתובעים. על פי המשפט המקובל האנגלי הרווח בעת חתימת החוזה, ביצוע חלקי זה היווה הפרה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא יהיה זה צודק לאכוף את ההסכם במלואו, שכן לא ניתן היה לנתבעת לעשות כן בשל שטח הקרקע המצומצם בעקבות הליכי הפשרה. תחת זאת, הורה בית המשפט לנתבעת להעביר לתובעים 4,331 דונם קרקע חקלאית, שכן מדובר בדרך מעשית וריאלית למימוש ההסכם. בקשת התובעים לייעוד למגורים נדחתה, שכן היא תקבע תנאים חדשים שלא התכוונו הצדדים בעת חתימת ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט דחה את תביעותיהם החלופיות של התובעים לקבלת סעד, שכן הן לא נדונו בסיכומיהם. התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת התקבלה, והזכויות במקרקעין שהועברו על ידי התובעים על פי הסכם החליפין נרשמו על שם הנתבעת. לבסוף, קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב באיחור הרב בהגשת התביעה ובמצב המשפטי ששרר בעת חתימת ההסכם.