בג"צ 382/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה לקבלת רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 להפעלת חנות למכונות משחקי מחשב ברמת גן. בקשתה של העותרת נתקלה בעיכובים ובתשובות עמומות מצד הרשויות, אשר יוחסו לדיוני חקיקה מקבילים בנושא חוק רישוי עסקים. בית המשפט קבע כי האזרחים זכאים לתשובות ברורות ואמיתיות מהממשלה, והציפייה לערעור אינה פוטרת את הממשלה מאחריות זו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות המשיב בדבר חוסר בהירות וניצול יתר של שטחי העסקים המוצעים. השאלה המרכזית נסובה סביב סירובה של הרשות להעניק רישיון מטעמים חינוכיים. בית המשפט הכיר בהרחבת סמכויותיה של רשות הרישוי בעקבות תיקון לחוק משנת 1983, שאיפשר התחשבות בסדר הציבורי, בבטיחות ובחינוך. נקבע כי החלטת הרשות לשלול את הרישיון הייתה סבירה, במטרה להגן על בני הנוער מפני ההשפעות השליליות האפשריות של העסק. בית המשפט הדגיש כי לא יכפה את שיקול דעתו על שיקוליה החינוכיים של הרשות כל עוד הם לגיטימיים וסבירים. בנוסף, בית המשפט מצא כי הגדרת אזור ספציפי לעסקים כאלה על ידי הרשות ואיסורים נלווים במקומות אחרים כחוקיים. למרות דחיית העתירה, כל צד היה אחראי להוצאותיו בשל זמן הטיפול המופרז והליקויים השלטוניים.