ב"ל 25793-02-22

תקציר

הדיון נפתח בהודאה בכך שאין ודאות מוחלטת לגבי האופן שבו נדבקה התובעת בקורונה בספטמבר 2020, אך שוכנע כי התובעת הוכיחה בהסתברות של למעלה מ-50% כי נדבקה בה בעבודה. התובעת, מורה במקצועה, עבדה בבית ספר בו נחשפה לכ-270 תלמידים ללא מסכות במשך יומיים רצופים. היא גם בילתה בחדר המורים ללא מסכה. התובעת נקבה בשמותיהם של שני תלמידים שהיו חולים באותה עת וסיפקה עדות מהימנה כי לימדה אותם. בית המשפט קיבל את הטענה כי סביר יותר שהיא נדבקה במחלה בבית הספר מאשר בחופשה משפחתית באילת, כפי שטענה ההגנה, שכן היא מילאה אחר ההוראות בקפידה במהלך חופשתה, ואף אחד מבני משפחתה לא חלה במחלה. דו"ח מיקום הטלפון, שהוצג על ידי ההגנה, אשר הראה את הטלפון של התובעת במקומות שונים באילת, לא נחשב כראיה מספקת לכך שהייתה במקומות אלה, והסברה כי נמנעה ממקומות הומי אדם התקבל ככן וכנה. ככלל, עדותה של התובעת, יחד עם הראיות התומכות, נמצאו אמינות, מה שהוביל את השופט לפסוק לטובתה. פסק הדין הכיר במחלת הקורונה של התובע בספטמבר 2020 כפגיעה בעבודה, והורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.