ת"א 41549-07-17

תקציר

התובע, יניב, והנתבע, מישל, התקשרו במספר הסכמים הנוגעים למכירת בית ונכסים עסקיים לצעצועים. יניב תבע לאכוף הסכם (הסכם 13.4) למכירת בית עבורו וביקש פסק דין הצהרתי. יניב טען כי עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, ואילו מישל טען את ההפך וטען שכנגד לביטול ההסכם, יחד עם הסכמים נלווים נוספים, בשל הפרותיו של יניב. בית המשפט מצא כי יניב לא הוכיח כי מילא את התחייבויותיו על פי הסכם 13.4. באופן ספציפי, יניב לא העביר את חנות באר שבע ואת המותג הענק הירוק, כמו גם רישיונות לסטודיו טונס, ונכשל חלקית בהעברת סחורה במחסן. כמו כן, יניב לא סיפק ראיות מספקות להעברת פיקדונות בסין וזכויות לדמויות של שחקני כדורגל, אם כי אלה לא היו תנאי יסוד בהסכם. עוד ציין בית המשפט כי יניב הפר הסכמים אחרים, לרבות הסכם המכר, בכך שלא שילם את מלוא התשלום במזומן עבור הבית וניהל באופן כושל נכסים עסקיים משותפים. בית המשפט קבע כי הפרותיו של יניב היו יסודיות ובלתי צודקות, והטה את כף הצדק לטובתו של מישל. לפיכך, היא דחתה את טענת יניב לאכיפה ובמקום זאת הורתה על ביטול כל ההסכמים, לרבות הסכם המכר ושני מזכרי ההבנות. עוד קבע בית המשפט כי הערת האזהרה של יניב על הנכס תימחק בתוך 60 יום והורה לו לשלם למישל את שכר טרחתו בסך 40 אלף שקל. פסק הדין העניק פיצול הדדי של סעדים, והותיר את תביעות הצדדים לפיצויים או להשבה להכרעה בהליכים עתידיים, אם ישנן. בנוסף, מחק בית המשפט את ההודעה לצד שלישי, והבהיר כי כל תביעה של מישל נגד הצד השלישי יכולה להתנהל בנפרד. לבסוף, בית המשפט קבע כי הסכם 13.4 חסר את הסופיות והספציפיות הנדרשות כדי להיות בר אכיפה.