עת"מ 53273-02-11

תקציר

העותר פנה תחילה לבית המשפט בבקשה לקיים הסכם פשרה, אך בהמשך תיקן את הבקשה לביטול הפקעת אדמתו ושינוי ייעודה, המצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הוועדה המקומית טענה כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא מיצה את כל ההליכים בכך שפנה אליהם תחילה. השופט חלק על כך, וציין כי המועצה המקומית והוועדה המקומית בחנו בעבר את טענות העותר וקיבלו החלטה, כפי שעולה מהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. עם זאת, השופט קיבל את מחיקתו של ראש המועצה כמשיב, שכן הוא מילא את תפקידיו הציבוריים, ומינהל מקרקעי ישראל הוחזק כמשיב ללא כל סעד המבוקש נגדו, כדי לאפשר לו להשמיע את עמדתו כבעלים של הקרקע המופקעת. השופט קבע כי יש לבטל את ההפקעה משום שהמטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע אינה קיימת עוד והרשות לא פעלה בשקידה ראויה למילוי הצורך הציבורי. כמו כן, יש לשנות את ייעוד הקרקע בחזרה לייעודה המסחרי המקורי. הוועדה המקומית הונחתה ליזום תוכנית לכך בתוך 12 חודשים. עוד קבעה השופטת כי יש להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים, שכן מטרת ההפקעה לא מומשה ולא שולמו פיצויים. עם זאת, הבקשה לפינוי פולשים והריסת מבנים בלתי חוקיים נדחתה, שכן הקרקע עדיין רשומה על שם המועצה המקומית, והעותר לא מסר פרטים מספקים בנושא. לבסוף הורה השופט למשיבים לשלם לעותר הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.