ע"א 348/78

תקציר

עניינה של התביעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר פסק למערערים פיצויים בסך 260,350 ליי. המערער הראשון נפגע בתאונת דרכים ביום 27.1.1975, והמשיבים, לרבות הנהג, מעסיקו וחברת הביטוח, הודו בחבות. הנושא המרכזי בערעור היה גובה הפיצויים שנפסקו. המערער, יליד 7.7.2018, עבד במקורות משנת 1966, בעיקר כמנהל עבודה. בעקבות התאונה נגרמו לו פציעות שהובילו ל-30% נכות על פי מומחה רפואי, אם כי ועדות המוסד לביטוח לאומי העריכו זאת ב-20%. למרות שלא חזר לעבודה לאחר התאונה, הוא נשאר עובד במקורות, ומשכורתו נשמרה חלקית באמצעות דמי מחלה ופיצויים עד ינואר 1976. בית משפט קמא פסק פיצויים על סמך אומדן זהיר בשל ראיות לא ברורות בדבר פוטנציאל שכרו העתידי של המערער ומעמדו התעסוקתי. הפיצויים כללו הפסדי שכר חודשיים, הפסדי השתכרות עתידיים, כאב וסבל והוצאות שונות, ואילו תביעות בגין הפסדי פנסיה וסיעוד נדחו חלקית מחוסר ראיות מספיקות. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, אישרה את שיטת חישוב הפיצויים וסירבה להתאים את הסכומים שנפסקו מחוסר ראיות סותרות מספיקות או טעויות. כמו כן נדונו היבטים נוספים כגון שכר טרחת עורכי דין והוצאות פרוצדורליות, כאשר בית המשפט ציין כי המשיבים הכירו באחריותם, אשר נלקחה בחשבון בהוצאות. בסופו של דבר נדחה הערעור, וחויבו המערערים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.