ע"א 4409/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור המבקש להכיר בעילת תביעה בגין חיים בעוולה והולדה בעוולה. הערעור, שנדון בפני הרכב שופטים שכלל את השופט דנציגר, השופט ג'ובראן והשופט סולברג, מתייחס לטענת רשלנות מצד המשיבים, שמנעה לכאורה מהמערערות לפנות לוועדה להפסקת הריון. השופטים הצטרפו לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא מילאו את חובת ההוכחה שלהם ביחס לטענה כי גישתם לוועדה הייתה מאושרת. השופטים הסכימו גם עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה התביעה, כפי שהיא מסווגת, מבוססת על חיים בעוולה – עילת תביעה שאינה מוכרת משפטית במשפט הישראלי, כפי שהוכרע בפרשת המר, שעליה חלה הוראת מעבר. לפיכך, אין צורך להתעמק בטענות בדבר ראשי הנזקים השונים. זאת ועוד, השופטים אימצו את נימוקיו של בית המשפט המחוזי כי ראיות המערערים – שנועדו לבסס קשר סיבתי בין רשלנות המשיב לבין הנזקים שנגרמו לו – אינן מספיקות. בית המשפט הדגיש כי תפקידו בהליך ערעור אינו לבחון מחדש שאלות עובדתיות אלא להעריך את הנמקתו וסדרי דינו של המשפט. בהתחשב בנסיבות, לא ניתן צו להוצאות. משכך, המליץ השופט דנציגר לדחות את הערעור, המלצה שאומצה על ידי חבריו. לפיכך נדחה הערעור פה אחד.