ת"א 25050-09-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להערכת שווי של חברה העוסקת בניהול בית חולים גריאטרי. התובע, אברהם חזן, יזם תביעה לביטול האפליה נגד הנתבעים, שהובילה להצעת הסכם פרידה. במסגרת הסכם זה הסכימו הצדדים למנות שמאי שיקבע את שווי החברה, אשר ישמש בסיס לרכישת מניות התובעת. רו"ח חוסאם בשארה מונה כמומחה להערכת שווי החברה. עם זאת, בעקבות חילוקי דעות על חוות דעתו של המומחה, נאלץ בית המשפט להתערב. בית המשפט דחה את טענות הצדדים. היא אישרה את הערכת המומחה לגבי שווי החברה, ולא מצאה הפרות של הצדק הטבעי או טעויות גסות. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של המומחה היה להעריך את השווי ולא לחקור עסקאות פיננסיות. נמצא כי המומחה הסתמך על דוחות כספיים מבוקרים ולא התעלם מכל התנגדות. באשר לביקור המומחה בנכס החברה ללא נוכחות התובע, הבהיר בית המשפט כי מדובר בביקור טכני שאינו מפר כללים כלשהם. בית המשפט דחה גם טענות בדבר תוספת שכרו של מנהל שיווק על ידי המומחה והסתמכותו על נתונים מחברות העוסקות בדיור מוגן. אלה, נימק בית המשפט, הם פסקי דין מקצועיים בתחום מומחיותו של המומחה. גם ציטוטי מחיר ממו"מ קודמים נמצאו כאינדיקטורים לא אמינים לשווי החברה. בעקבות זאת הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע 45% משווי החברה, בסך 704,250 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה מהמועד הקובע. תשלום זה יביא להעברת מניות התובעת לנתבעים. בית המשפט פסק גם על חלוקת ההוצאות וקבע פגישת המשך. יש לציין כי בית המשפט נמנע מלהתייחס לתביעות כספיות ולחובות שחבה לכאורה התובעת לחברה, והדגיש כי יש לטפל בהם בהליכים נפרדים.