ע"פ 332/86

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שמצא את המערער אשם בניסיון רצח וגזר עליו שש שנות מאסר. עובדות המקרה היו כי בין המערער למתלונן התנהל ויכוח לאחר שהאחרון הואשם בגניבת כספים במהלך ערב משותף של שתייה. המערער תקף את המתלונן קשות, תוך שימוש באגרופיו, אבניו ובעיטותיו, תוך שהוא חונק אותו ומביע את כוונתו להמיתו. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בניסיון רצח, אך בית המשפט העליון המיר את ההרשעה בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין. בית המשפט העליון קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי המערער התכוון להרוג את המתלונן; במקום זאת, מעשיו היו תוצאה של תוקפנותו המוגברת עקב צריכת אלכוהול, והוא המשיך לפעול מבלי לשקול את התוצאות הקטלניות. בית המשפט התייחס גם לתפקידו של השופט בחקירת עדים, וקבע כי בעוד שעליהם להישאר חסרי פניות ולא להתערב יתר על המידה, מוטלת עליהם החובה להבהיר את האמת. במקרה זה, התערבותו של השופט לא השפיעה על התוצאה. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר היעדר זמן הכנה של סניגורו, וציין כי טענות אלה היו צריכות להישמע במהלך המשפט. לבסוף, אישר בית המשפט את גזר הדין בשל מעשיו הסדיסטיים של המערער והסיכון שהיווה לחברה. השופט גולדברג, הנשיא שמגר והשופטת א' חלימה הסכימו עם פסק הדין.