ע"פ 1752/04

תקציר

בפני בית המשפט הוגשו ארבעה ערעורים, שניים הנוגעים לתיק (פ. 4226/02) בו היה מעורב חסן עבד אלרחמן בויראט ושניים נגעו לתיק נפרד (פ. 4222/02) בו הייתה מעורבת מרים אלבויראט. נגד השניים הוגש כתב אישום בגין אי-ציות לצווי הריסה שיפוטיים הנוגעים למבנים שבנו ללא היתרים מתאימים. בשני המקרים מצא בית משפט השלום את הנאשמים אשמים והטיל עליהם עונשים הכוללים מאסר על תנאי, קנסות וחובת חתימה על התחייבויות. המדינה ערערה על הקלה בעונשים ואילו חסן ומרים ערערו על ההרשעות וגזרי הדין. תחילה התייחס בית המשפט לערעורי המדינה, וציין כי מאסר בפועל בגין עבירה ראשונה של אי ציות לצו הריסה שיפוטי הוא נדיר. בית המשפט מסרב לסטות מגישה זו במקרה זה וממליץ בהיסוס לדחות את ערעורי המדינה, בציינו כי ניתן להגיש כתב אישום חוזר נגד הנאשמים אם לא יהרסו את המבנים. לאחר מכן, בית המשפט דן בערעוריהם של חסן ומרים בנוגע לחובת החתימה על התחייבויות. בית המשפט מבהיר פסיקה קודמת הנוגעת לסוגיה זו ומסכים כי אין צורך הן בקנס והן בהתחייבות כאשר נגזר על נאשם מאסר על תנאי. בית המשפט לא יחייב את חסן ומרים לחתום על התחייבויות, בהתחשב בכך שקיבלו עונשי מאסר על תנאי. לבסוף, בית המשפט בוחן את טענת המדינה כי יש לוותר על ההתחייבויות הקודמות שנחתמו על ידי חסן ומרים. בית המשפט מציין כי מאחר שהמדינה לא הציגה התחייבויות אלה כראיה, צדק בית משפט קמא בדחותו בקשה זו, ואין בערעורים הנוכחיים עילה להתערבות. לפיכך, מציע בית המשפט לדחות את ערעורי המדינה ולקבל את עתירותיהם של חסן ומרים לבטל את חובת החתימה על התחייבויות חדשות, תוך השארת כל יתר היבטי גזר הדין על כנם. השופטים מסכימים עם דעה זו.