בש"פ 5492/98

תקציר

מעצרו של המערער, מנהל בנק שנחשד בשימוש לרעה בכוח ובשוחד, הוארך על ידי בית משפט השלום לפי סעיף 13(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי. הוראה זו מצדיקה מעצר מטעמים מיוחדים הנוגעים לפתיחה בהליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אחרת. המערער ערער על ההחלטה וטען כי עילת מעצרו אינה עומדת בדרישות החוק. בית המשפט העליון דחה את הערעור ופירש את החוק כמתייחס לאמצעי חקירה סבירים וראויים ולא לצורך מוחלט. נטל ההוכחה מוטל על המשטרה לשכנע את בית המשפט בנחיצות המעצר. עוד קבע בית המשפט כי עילות המעצר לפי סעיף 13(א)(3) אינן שוללות עילות אחרות, ויש לציין את "הטעמים המיוחדים" של ההוראה ברמה מופשטת כדי להגן על החקירה תוך הבטחת הנמקה שיפוטית. במקרה זה הציגה המשטרה "טעמים מיוחדים" משכנעים למעצר, למרות אי שיתוף הפעולה של המערער, בשל אופיים הרגיש של הליכי החקירה. לפיכך נדחה הערעור, תוך שבית המשפט הדגיש את תקופת המעצר המוגבלת המותרת לפי הוראה זו.