ת"א 34811-01-24

תקציר

התובעת, בעלת חלקת אדמה בפוריה עילית, תבעה את הנתבעים, שכניה, בגין בניית חומה שפלשה לרכושה. התובע דרש מהנתבעים לפנות את השטח ולפרק את החומה. הנתבעים טענו כי פעלו בתום לב ועל סמך מדידה שערך מודד. עוד טענו כי התובעת רכשה את החלקה "כמות שהיא" וכי החומה נבנתה על פי היתר בניה. בנוסף, העלו הנתבעים את סוגיית בור הביוב שנבנה לכאורה על מקרקעי התובעת, בטענה כי מדובר בבור ציבורי שנבנה על ידי המועצה המקומית. בית המשפט הורה לנתבעים לפנות את אדמת התובע ולהסיר את החומה שבנו שלא כדין. נמצא כי הנתבעים לא פעלו בתום לב, שכן היו מודעים לפלישה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים בנוגע להיתר הבנייה והדגיש כי הוא מתיר בנייה רק מבחינת דיני התכנון והבנייה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא זימנו את המודד שביצע את המדידה, שפעל נגדם. באשר לבור הביוב, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים כי מדובר בבור ציבורי ולא באחריותם. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לנזק כספי לצורך קבלת פיצוי והורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה התקבלה באופן חלקי, ולנתבעים ניתנו 45 יום לקיים את צו הפינוי.