ע"פ 2726/07

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום בחדרה לבטל את הרשעתו של משיב שביצע מספר עבירות. האישום הראשון כולל זיוף וניסיון לקבלת דבר במרמה, הנוגע לזיוף מסמכים לצורך תביעת דמי אבטלה עבור גיסתו של המשיב. האישום השני הוא שיבוש חקירת משטרה בכך שהורה למעסיק למסור הצהרה כוזבת. בית משפט קמא הרשיע תחילה את המשיב באישומים אלה, אך בהמשך ביטל את ההרשעה על סמך תסקיר מבחן וההשפעה השלילית הפוטנציאלית על המשך העסקתו כמורה ורואה חשבון. במקום זאת, בית המשפט הורה לו לבצע 300 שעות עבודה של CPS. המדינה טענה כי מדובר בעבירות חמורות ושכיחות, וכי יש להעמיד את מעשיו של המשיב כאיש חינוך ורואה חשבון ברמה גבוהה יותר. עוד ציינו כי המשיב אינו מתחרט על מעשיו וכי ביטול ההרשעה יעביר מסר שגוי לציבור ויעודד ביצוע עבירות דומות. מנגד, ביקש בא כוח המשיב לדחות את הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך לשקול כל מקרה לגופו ואת אורכו של המשפט. לטענתם, המשיב כבר נענש די הצורך וכי ביטול ההרשעה לא יפגע בסיכוייו התעסוקתיים. לאחר ששקל את טענות הצדדים ועיין בפסיקה, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי יש לקבל את ערעור המדינה. הם קבעו כי הנסיבות הפרטניות אינן גוברות על האינטרס הציבורי לחייב את המשיב לתת דין וחשבון על מעשיו, במיוחד בהתחשב במקצועו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שההרשעה תפגע באופן משמעותי בסיכויי הקריירה שלו, והמשיב לא הוכיח חרטה מספקת. לפיכך, החליט בית המשפט להרשיע את המשיב, להותיר את הכרעת הדין הקודמת באשמה על כנה ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין. פסק דין זה מהווה תזכורת לסטנדרטים הגבוהים המצופים מאנשי מקצוע כמו רואי חשבון ואנשי חינוך, ומדגיש את האינטרס הציבורי בהרשעה ובהרתעה מפני עבירות מסוג זה.