ת"פ 34098-12-14

תקציר

השופט, סגן הנשיא בני שגיא, קובע כי ההליכים נגד הנאשם יופסקו ויינתן צו אשפוז. החלטה זו מתבססת על סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש. הנימוקים להחלטה זו נובעים מדיון במסגרת החקיקתית המבחין בין טענות לאי שפיות כסייג מהותי לאחריות פלילית לבין טענות לאי כשירות לעמוד לדין פרוצדורלי. על פי החוק, על מנת שבית המשפט ייתן החלטה בדבר הפסקת הליכים, צריכים להתקיים שני תנאים: על הנאשם להיות בלתי כשיר לעמוד לדין ועל אי כושר זה להיות בשל מחלת נפש. בעוד שבמרבית המקרים הקודמים הייתה הסכמה של התביעה לסיים הליכים בהתקיים התנאי הראשון, במקרה זה התביעה לא נקטה עמדה זו. השופט שגיא קובע כי בבואנו לבחון כשירות פרוצדורלית, המבחן לתנאי השני, בדבר מהות אי יכולתו של הנאשם לעמוד לדין, צריך להיות גמיש ורחב יותר. הוא מציג שלושה נימוקים לכך: ראשית, היא מונעת פגיעה בזכות להליך הוגן, ומבטיחה משפט הוגן; שנית, המשמעות האמיתית של הפסקת הליכים היא דחייה ולא פסק דין סופי; ושלישית, שיקולי יעילות מביאים לכך שמאבקי מומחים מפורטים על טיבו המדויק של מצבו של הנתבע מוטב להשאיר לזירה שבה תתברר טענת אי שפיות, אם רלוונטית. די בהתמקדות בתנאי הראשוני של יכולתו של הנאשם לעמוד לדין, לתפקד כראוי ולהתגונן במקרה זה. אין חולק כי שיקול הדעת של הנתבעים פגום וכי אין ביכולתם לקיים את ההליך המשפטי, ועל כן, בהתבסס על תחולתו הגמישה של התנאי השני, קובע השופט שגיא כי די בסימפטומים שהוצגו כדי להצדיק את הפסקת ההליך. קביעה זו נעשית ללא קביעה מפורשת של מומחה כי הנאשם סובל ממחלת נפש, כהגדרתה בפסיקה.