עש"א 41536-03-15

תקציר

הערעור על ביטול החלטת מנהל מיוחד בתביעת חוב נדחה. הכלל הוא כי ביקורת שיפוטית על החלטת פקיד בתביעות חוב תינתן רק במצבים של סטייה קיצונית מסבירות ותקינות התביעה. הבכיר בחן ביסודיות את הראיות והטיעונים של שני הצדדים, וממצאיו תומכים במסקנה המשפטית. המערערת פסק כנגד החייב פסק דין על סך 2,000,000 ₪, אך בהמשך הגישה תביעת חוב על סך 104,457,600 ₪ בגין אותו מקרה, מבלי לנמק מדוע הסכום הקודם הנתבע אינו מספיק. הערעור על החלטת המנהל המיוחד נוגע רק לפיצויי קיום, בעוד שתביעת החוב הראשונית כללה גם פיצויי הסתמכות. המערערת אינה זכאית לפיצויי קיום, שכן המנהל המיוחד קבע, ובצדק, כי ההסכם המפורט בתזכיר מעולם לא התממש לכדי חוזה מחייב. זאת ועוד, תביעת המערערת לפיצויים בגין חוסר תום לב של החייב לא הייתה מוצדקת, שכן המשא ומתן לא הסתיים בכריתת חוזה. גם תביעת הנזיקין לא הוכחה, והמנהל המיוחד תיאר אותם כספקולטיביים ודמיוניים. נטל ההוכחה מוטל על הנושה, ואי הצגת ראיות משכנעות על ידי המערער תומכת בהחלטת המנהל המיוחד. אין גם שחר בטענת המערער בדבר חששו של המנהל המיוחד מפני משוא פנים, שכן נערכה חקירה אובייקטיבית ויסודית. מטעמים אלה נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למנהל המיוחד הוצאות ערעור בסך 25,000 ₪.