ת"א 5211/08

תקציר

הפסל מר אבנר בר חמא תבע את עיריית קריית גת על הפרת זכויותיו המוסריות כאמן בכך שלא תחזקה שניים מפסליו שהוצבו בעיר – אנדרטת הנופלים ופסל הפרח – על פי תכנונם המקורי. הפסלים שופצו ללא הסכמתו ואחד מהם אף הוסר והושלכ. התובע דרש את שיקומם, את התחייבות העירייה לתחזק את כל פסליו ופיצוי כספי על ההפרות. העירייה טענה כי לא פגעה בזכויותיו המוסריות של בר חמא, או לחילופין, כי כל הפרה הייתה בגבולות סבירים בשל אילוצים תקציביים. עוד טענו כי פקודת זכות יוצרים הישנה צריכה לחול על התיק, המגבילה את הפיצוי ב-20 אלף שקל, שכן ההפרות התרחשו לפני כניסת חוק זכות יוצרים החדש לתוקף ב-2008. בית המשפט פסק לטובת התובע וקבע כי העירייה אכן הפרה את זכויותיו המוסריות. בית המשפט קבע כי זכותו המוסרית של אמן מזכה אותו לדרוש שימור אקטיבי של יצירתו, וכי חוסר האכפתיות וההקפדה של העירייה על תחזוקת הפסלים מהווה פגיעה בזכות זו. עם זאת, היא גם הכירה בכך שאילוצים תקציביים יכולים להצדיק כשלים מסוימים בתחזוקה, וכי סייג הסבירות בחוק זכות יוצרים מאזן בין זכויותיו המוסריות של האמן לבין זכויות הקניין של בעלי היצירה. במקרה זה, הפרות העירייה נמשכו מספר שנים והביאו להרס מוחלט של פסל הפרחים. הם לא הגיבו לאזהרות התובע על מצב יצירותיו. עם זאת, בית המשפט ציין כי העירייה לא הפיקה רווחים מפעולותיה ויש להניח כי הן הונעו משיקולים תקציביים. עוד נקבע כי בר חמא לא הוכיח די הצורך פגיעה בשמו הטוב או במצוקה נפשית מעבר להפרות עצמן. בנסיבות אלה, השופט הורה לעירייה לשלם לבר חמא פיצויים בסך 40 אלף שקל (20 אלף שקל לכל הפרה), וכן 50 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום זה הביא בחשבון את ניסיונה של העירייה לתקן את כתב ההגנה שלה באופן בלתי ראוי ואת התנהלותה הפסולה בהתייחסותה לתיקון זה בסיכומיה. עוד ציינה השופטת כי חוק זכות יוצרים משנת 2008 חל על התיק, המאפשר סכום פיצוי גבוה יותר, למרות שההפרות התרחשו ברובן לפני שינוי החוק. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי על העירייה להפנים כי טיפולה במצב היה בלתי מתקבל על הדעת, וכי התנהגות כזו לא תהיה נסבלת.