עת"מ 6499-12-10

תקציר

העותר, עורך דין מתמחה, הגיש עתירה לערער על החלטת לשכת עורכי הדין לפסול רטרואקטיבית את כל שנת ההתמחות שלו משום שעבד בעבודה נוספת כרואה חשבון ללא אישור מראש. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה ופוגעת באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק שלו, שכן עבודתו הנוספת לא פגעה בשעות ההתמחות שלו או באיכותו. מנגד, לשכת עורכי הדין טענה כי כל עבודה נוספת בהכרח מפחיתה את המשאבים שמתמחה יכול להקדיש להתמחות המשפטית שלו. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי החלטת האגודה נפלה פגומה ולא התחשב בנסיבות הספציפיות של עניינו. מאחר שהעותר כבר נענש על טעותו בכך שהאריך את תקופת ההתמחות בחצי שנה – שבמהלכה עבד שעות נוספות רק בימי שישי ושבת – וככל שהושגה מטרת ההתמחות, פסק בית המשפט לטובתו. היא הורתה ללשכת עורכי הדין להכיר בהתמחותו של העותר ולאפשר לו לגשת לבחינות הלשכה הקרובות. כמו כן, חויב המשיב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר ואת שכר טרחת עורך דינו בסך 25,000 ₪, בהפרשי ריבית והצמדה.