ע"נ 24182-07-22

תקציר

המערער, חייל משוחרר ששירת בצה"ל וסבל מבעיות נפשיות לאחר שירותו, ערער על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון בנוגע לבקשתו להכרה כנכה ולזכאות להטבות. הקצין דחה תחילה את בקשתו בשנת 2011, אך בעקבות שינוי מדיניות בשנת 2021 המכונה רפורמת "נפש אחת", הוכר המערער כנכה וזכאי להטבות משנת 2021 ואילך. עם זאת, המערער ביקש הטבות רטרואקטיביות ממועד בקשתו הראשוני בשנת 2008. ועדת הערר, לאחר שבחנה את התיק, מצאה כי טענותיו של המערער כנגד הדחייה הראשונית של בקשתו אינן תקפות, שכן ההחלטה הפכה חלוטה מאחר שלא ערער עליה באותה עת. בנוסף, קבעה הוועדה כי אין בידיה די ראיות להוכיח כי המערער לא היה מסוגל לנהל את ענייניו בשנים 2008-2021, כנדרש בחוק לקבלת הטבות רטרואקטיביות. הוועדה פירשה ויישמה את החוקים הרלוונטיים, לרבות חוק הנכות ורפורמת "נפש אחת", והגיעה למסקנה כי ההחלטה להכיר במערער כנכה יכולה להיות מיושמת באופן פרוספקטיבי בלבד, והטבות יכולות להינתן רק ממועד ההחלטה החדשה או עד שנה קודם לכן. הוועדה הכירה במצוקתו של המערער ובאפשרות של עוול היסטורי, אך לא יכלה להחיל רטרואקטיבית את הרפורמה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער לא זכה לתגמולים רטרואקטיביים, אם כי הוועדה הביעה תקווה כי הממונה על התגמולים ישקול לעשות כן. ההחלטה התקבלה מבלי להורות למערערת בהוצאות, ושני הצדדים נעדרו ממועד הודעתה.