סע"ש 42166-07-18

תקציר

בית המשפט מוצא כי יש לדחות את מרבית טענות התובע כנגד הנתבע. התובע, מנהל בכיר שעבד בחברה הממשלתית הנתבעת במשך 43 שנים, טען כי הובטח לו פיצויי פיטורים מוגדלים עם פרישתו, וכי סירובה של הנתבעת לשלם סכום זה מהווה הפרת חוזה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא הייתה הבטחה מחייבת, וכי פרשנותה של התובעת למדיניות ולחוקים הרלוונטיים הייתה שגויה. עוד טען התובע כי הוא זכאי לבונוס עבור שנת 2011, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הבונוס היה נתון לשיקול דעת ולא מובטח, וכי התובע לא הומלץ לבונוס על ידי הרשויות הנדרשות. כמו כן, קבע בית המשפט כי הנתבעת רשאית למשוך את יתרת הכספים מפוליסה שהחזיק התובע, שנועדה להבטיח תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים. התובע טען כי תנאי הפוליסה מזכים אותו לפדות את הכספים, אך בית המשפט פירש את הפוליסה אחרת וקבע כי זכותה של הנתבעת לכספים לא נפגעה מתנאי הפוליסה. עוד קבע בית הדין כי הנתבעת פעלה באופן פסול בניהול הפוליסה ובהתקשרות עם התובע בנושא, הן במהלך העסקתו והן לאחריה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב מעשיו של הנתבע. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.