ת"א 14466-08-16

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה לפיצוי בסך 400,000 ₪ שהגישו בני הזוג אלפרוביץ' נגד הנתבעים, שהיו מעורבים בשיפוץ ביתם. הנתבעים כוללים את הבעלים, חברת אדריכלות ועיצוב (נתבעים 1 ו-2), חברה שסיפקה מוצרים (נתבעת 3) והקבלן הראשי (נתבעת 4). התביעה טענה לנזקים עקב עיכובים, שימוש במוצרים פגומים ומוצרים שלא היה בהם צורך. פסק הדין דוחה גם את ההודעות לצדדים שלישיים שנשלחו על ידי הנתבעים 1 ו-2. הנתבעת 4 הגישה תביעה שכנגד בסך 182,859 ₪ כנגד התובעים בגין יתרת חובה, עבודה נוספת, עוגמת נפש והוצאות משפט. פסק הדין מקבל חלקית את התביעה שכנגד על סך 27,000 ₪, בה הודו התובעים, ומורה לתובעים לשלם לנתבע 4 הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום מלוא התשלום. עיקר המחלוקת נסובה סביב טיב היחסים ומידת אחריותו של כל נתבע. פסק הדין מדגיש את משמעותו של ההסכם הכתוב, שנחתם בין התובעים והנתבעים 1 ו-2, אשר הגביל באופן ברור את אחריותם לשירותי תכנון ועיצוב. מאחר שהתובעים לא הביאו ראיות להסכמים אחרים או התחייבויות בעל פה, פסק הדין מצדד בפרשנותם של הנתבעים להסכם. לגבי הנתבעים האחרים צוין בפסק הדין כי התובעים בחרו והתקשרו ישירות עם אנשי המקצוע המעורבים בשיפוץ. לפיכך, מילאו הנתבעים תפקידי ייעוץ בלבד, תוך ניתוק כל קשר לאיכות עבודות הבנייה. לפיכך, הטענות נגדם, לרבות רשלנות, הפרת חוזה והפרות הגנת הצרכן, נדחות. פסק הדין דוחה גם את הטענות כנגד הנתבעת 3, אשר סיפקה מוצרים, שכן התובעים בחרו והזמינו את המוצרים בעצמם, והפגמים לא נבעו ממעשיה של הנתבעת 3. בעניינו של נתבע 4, חוות דעת המומחה שהגישו התובעים לא הספיקה כדי להוכיח כי הפגמים הנטענים נגרמו על ידי הנתבע 4, מה גם שלא ניתנה לו הזדמנות לתקנם. כמו כן, התביעה בגין עוגמת נפש נדחית מאחר שהתובעים לא הוכיחו כי מי מהנתבעים גרם לה. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, למעט התובעים, אשר חויבו לשלם לנתבעים 1 עד 3 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.