ע"א 61/83

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ניסיונו של רוכש אופנוע לתבוע פיצויים בגין פציעות שנגרמו לו בתאונה מחברת הביטוח של המוכר, שפוליסת הביטוח שלה כיסתה רק את השימוש של המוכר ברכב. הרוכש, שלא ביטח את האופנוע, טען כי סעיף 12 לפקודת ביטוח רכב מנועי מטיל חובה סטטוטורית על המבטח לפצות כל נהג ברכב, ולא רק את המבוטח הנקוב. עם זאת, בית המשפט העליון פסק נגד פרשנות זו, בקובעו כי אחריותה של חברת ביטוח מוגבלת לתנאי הפוליסה. מאחר שהפוליסה כיסתה רק את המוכר, המבטחת לא הייתה חייבת לפצות את המערערת. החלטה זו נתמכה גם בכך שבעל האופנוע, אף שלא צוין בפוליסה, נחשב ל"בעל הרכב הנוהג בו" לפי סעיף 3(א)(2) לפקודה. בנוסף, בית המשפט הסביר כי סעיף 13 לפקודה, שעניינו שינויים בבעלות על רכב, אינו מרחיב את אחריות המבטח מעבר לתנאי הפוליסה. זה רק יוצר יריבות המבוססת על השתק בין הבעלים החדש לבין המבטח. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבותם של תנאי פוליסת הביטוח בקביעת החבות, ואת הנסיבות המצומצמות שבהן הוראות חוק יכולות לגבור על ההתחייבויות החוזיות המפורטות בפוליסה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למבטחת 250,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.