עת"מ 21004-05-15

תקציר

עיריית הרצליה שלחה דרישות ארנונה רטרואקטיביות ליספר מוצרי צריכה בע"מ ולפלאש נטוורקס בע"מ בגין נכסים ששכרו שהיו חלק ממתחם גדול יותר בבעלות קרן ריט. הביקושים כיסו שטחי קרקע וחניה לתקופה משנת 2011 ואילך, והסתכמו ב-22,307.40 ש"ח ליספר ו-160,876.50 ש"ח לבזק. הדרישות הוגשו בעקבות החלטת ועדת הערר מ-2014 לטובת קרן הריט, שטענה כי אין לחייב אותה בארנונה בגין הנכסים המדוברים. ישפאר ופלאש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את המסים הרטרואקטיביים, בטענה שהדרישות ניתנו ברשלנות, והם פעלו בתום לב ושילמו מיסים באופן שוטף על סמך התנהלות העירייה בעבר. העירייה, לעומת זאת, טענה כי טענות העותרים סותרות את החלטתה המחייבת של ועדת הערר וכי הם מודעים לחובתם בתשלום מיסים. בית המשפט פסק לטובת העותרים, וקיבל את טענותיהם כי לא נפל פגם בהתנהלותם וכי יש לבטל את דרישות החיוב הרטרואקטיבי. השופטת הדגישה את העקרונות שהותוו בפסיקה הקודמת, אשר כפתה את ידו של בית המשפט בהתרת חיוב רטרואקטיבי בארנונה, והחילה מבחן כפול של סמכות וסבירות. השופט מצא כי העותרים לא הסתירו כל מידע מהעירייה ושילמו מיסים באופן סדיר בהתאם לדרישות שנשלחו אליהם. אינטרס ההסתמכות שלהם כעסקים נחשב חזק, והודגש האינטרס הציבורי להבטיח שחיובי המס לא יהיו רטרואקטיביים. יתר על כן, העירייה לא סיפקה כל הצדקה לסתור את החזקה בדבר חיוב רטרואקטיבי. לפיכך הותרו העתירות, בוטלו דרישות המס הרטרואקטיביות, והעירייה חויבה לשאת בהוצאותיו של כל עותר ובשכר טרחת עורך דין.