ע"א 6006/05

תקציר

נראה כי פסק הדין הנדון קשור למקרה בו נמצא כי מוסד בנקאי (המערער) לא מילא אחר צו עיקול בנוגע לכספי חייב. המשיבים, שביקשו את העיקול, הצליחו לטעון כי הכספים שבידי המערערת הם "נכסים מעוקלים" שאינם פטורים מעיקול. המערערת טענה כי מדובר בקרנות פנסיה ולכן מוגנות, אך בית המשפט מצא כי הודאתם בדבר הסכום שהוחזק עבור החייב מהווה ראיה מספקת לכך שהכספים אינם קרנות פנסיה. זאת ועוד, הימנעותו של המערער מלהביא ראיות ברורות, בדמות תצהירים, לתמיכה בטענתו כי מדובר בכספי פנסיה, משמעה כי טענת המשיבים כי הכספים כפופים לעיקול עומדת בעינה. לבנק ניתנה הזדמנות להציג תצהירים שיתמכו בטיעוניו בפני מנהל ההוצאה לפועל, אך בחר שלא לעשות כן, ובמקום זאת הסתמך על טיעונים בעל פה. בית המשפט הדגיש כי מדובר בבחירה פרוצדורלית מכוונת וכי הבנק אינו יכול כעת לבקש בירור עובדתי מלא. זה יהיה ניצול לרעה של בתי המשפט. בנוסף, הראיות שהגיש המערער, שכללו מסמך מטושטש וקריא, לא היו קבילות ולא היה בהן די כדי להפוך את ההחלטה. כתוצאה מכך, נדחה הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. המערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.