ת"א 44615-07-11

תקציר

שאלת המפתח במקרה זה היא האם היה הסכם מחייב בין חברת זיפ לבין H&O, לפיו זיפ תבצע את הנגזרת האחידה אם H&O תזכה במכרז משטרתי. השופט מצא כי המשא ומתן בין הצדדים לא הניב חוזה מחייב. לכל היותר היה הסכם עקרוני לשיתוף פעולה, שהטיל חובה על שני הצדדים לנהל משא ומתן בתום לב. גם אם בית המשפט היה מקבל את כל ההנחות הנוחות לתובע, הראיות תומכות בעמדת הנתבע. כדי ליצור חוזה מחייב, על הצדדים להיות בעלי כוונה להתקשר בעסקה, כאשר התנאים העיקריים ידועים ומוסכמים. במקרה זה, למרות המשא ומתן, לא הייתה הסכמה על פרטים מרכזיים. טענות התובעת כי H&O תשמש "צינור" בלבד וכי שתיקתה מעידה על קבלת הצעותיה של זיפ לא נתמכו בראיות. זאת ועוד, מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים עולה כי ההצעה ש-H&O תשמש רק כ"צינור" נדחתה. השופטת ציינה כי הסכם עקרוני מטיל חובה לנהל משא ומתן בתום לב, וכך עשתה. הצעותיה של זיפ נותרו בלתי ישימות מבחינת H&O, ומכיוון שהן חרגו משמעותית ממחירי השוק, H&O לא הייתה מחויבת לקבל אותן. לפיכך, התביעה נדחית משני הצדדים, כאשר זיפ נושאת בהוצאות H&O בסך 59,000 ₪.