ע"א 14104-06-09

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך על השכרת חלקת קרקע בין חברה פרטית לעירייה. השאלה הראשונית הייתה האם קיים חוזה הארכה תקף לתקופה שמיום 1.4.95 ועד ליום 31.3.98, אשר בית המשפט פסק לטובת העירייה. השאלה השנייה לגבי גובה דמי השכירות שנגבו עבור שנת השימוש האחרונה הוכרעה אף היא לטובת העירייה, כאשר בית המשפט קיבל את הערכת המומחה של העירייה על פני זו של החברה. החברה טענה כי פינתה את החלקה לאחר סיום החוזה, אך בית המשפט האמין לעדויות עדי העירייה ולראיות לפיהן החברה המשיכה להחזיק בחלקה באופן בלעדי גם לאחר סיום החוזה. עוד טענה החברה כי לעירייה אין זכות להשכיר קרקע ציבורית ללא אישור, אך בית המשפט קבע כי מאחר שהחברה הסכימה לשלם עבור הקרקע, היא לא תוכל לחזור בה בהמשך מהסכמתה. כמו כן, השופט קבע כי טענת העירייה להתעשרות, שלא הוזכרה בכתבי הטענות, הייתה מוצדקת מאחר שהחברה המשיכה להשתמש בקרקע גם לאחר סיום החוזה. החברה ניסתה להשתמש בהגנת השיהוי וטענה כי המתנה של קרוב לשבע שנים על ידי העירייה לתבוע את האגרות פוטרת אותם מהחוב, אך השופט לא מצא טעם בטענה זו משום שמצבה של החברה לא הורע עקב השיהוי וההגנה לא הוזכרה בהודעות. בסופו של דבר, הערעור שהגישה החברה נדחה, ללא צו להוצאות בערעור בשל שיהוי העירייה בהגשת התביעה.