ת"א 23239-09-19

תקציר

השופטת דחתה את טענת התובעים נגד הנתבעים, מפעלי תחנות ואגד, מחמת התיישנות. התביעה נובעת מעסקת נדל"ן במסגרתה רכשו התובעים חלקת קרקע מחברת מפעלי תחנה שהוחכרה בעבר לאגד. התובעים התכוונו לשנות את ייעוד הקרקע ממרכז תחבורתי לשימוש תעשייתי ומסחרי. עם זאת, קודם לעסקה זו השתמשה אגד בקרקע למטרות שונות, לרבות תחנת אוטובוס, מוסך ותחנות דלק, דבר שגרם לזיהום הקרקע. התובעים טענו כי הנתבעים לא גילו את הזיהום ופעלו בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן, תוך הפרת חובת תום הלב. עוד טענו כי המקרקעין שנמכרו אינם תואמים את התיאור בהסכם המכר, ומהווים פגם לפי חוק המכר. בנוסף, התובעים טענו לעילות תביעה נזיקיות, לרבות הפרת חובה חקוקה, רשלנות ומרמה, וכן עשיית עושר ולא במשפט. השופט מצא כי התובעים לא העלו סוגיות אלה בכתבי הטענות שלהם ומרחיבים את חזית הסכסוך על הסף. עם זאת, גם אם בית המשפט שקל טענות אלה, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. יתר על כן, השופט קבע כי התביעה נדחתה בזמן, שכן התובעים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לזיהום שנים לפני שהגישו את התביעה. השופטת התייחסה גם לטענות נוספות שהעלו התובעים, ובהן עקרון "המזהם משלם", וקבעה כי הוא אינו מבסס את אחריות הנתבעים במקרה זה. לבסוף הורה השופט לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, והעמיד את הסכום על 60,000 ₪.