ע"פ 2939/09

תקציר

בהכרעת הדין מתייחס בית המשפט לקבילותה ולמשקלה של הודאתו של תומר בתיק שוד, והאם די בה, יחד עם ראיות נוספות, להרשעה. למרות טענותיו של עו"ד דאיגי כי הודאתו של תומר נעדרת עקביות לוגית וראיות תומכות, בית המשפט מגיע למסקנה כי יש בה אמת פנימית מספקת. בית המשפט דוחה את החשש כי ההודאה מושפעת מהחוקרים ורואה בראיות החיצוניות, לרבות דו"ח בדוקאי, אישוש דיין. בית המשפט גם מאשר את הרשעתו של תומר בשוד, ודוחה את הטענה כי זיכויו מהפרעה לשוטר צריך לחול גם על סעיף השוד. חומרת עונשו של תומר ראויה, בהתחשב באופי העבירה ובעברו הפלילי. בערעורו של נחום דוחה בית המשפט את הטענות בדבר חוסר עקביות בעדויות וטעויות פרוצדורליות, וקובע כי עדויות המתלוננת ועדי הראייה היו אמינות. חלקו של נחום בסיוע לתומר במהלך השוד והתנגדותו בעת מעצרו תומכים בהרשעתו. בית המשפט מחליט שהעונש הוגן, בהתחשב בהשתתפותו הפעילה של נחום. בסופו של דבר, ערעוריהם של תומר ונחום נדחים, ומאשרים את פסקי הדין וגזרי הדין של הערכאה הנמוכה יותר.