ר"ע 6704/94

תקציר

רשות הטבע והגנים, המבקשת, ביקשה למנוע מבעל נכס, המשיב, להפעיל גן אירועים בתחומי הגן הלאומי ירקון, בטענה שהדבר נעשה ללא ההיתרים הנדרשים ופוגע באופיו הטבעי של האזור. בית משפט השלום דחה את בקשת הרשות לצו מניעה זמני, והוביל אותה לערער. הערעור נסב סביב השאלה האם לרשות הגנים הלאומיים יש זכות לפתוח בהליך אזרחי לפי החוקים הרלוונטיים. בית המשפט פסק לטובת רשות הגנים הלאומיים, בקובעו כי אכן יש לה סמכות לנקוט בהליכים אזרחיים לאכיפת הוראות חוק גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרים לאומיים. ההכרזה על שטח כגן לאומי לא גברה על זכויות קניין קיימות או על שימושים המותרים בחוק. עם זאת, כל שימוש או פעילות בתחומי הפארק טעונים הסכמת הרשות. בית המשפט פירש את החוק כמעניק לרשות סמכויות אכיפה באמצעות הליכים אזרחיים להגנה אפקטיבית על גנים לאומיים. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהחוק פסל היתרים שניתנו על ידי רשויות אחרות ללא הסכמת רשות הגנים הלאומיים. כמו כן, שיקולים סביבתיים, לרבות שיקולים הנוגעים לחופש העיסוק, תמכו אף הם בעמדת הרשות. בפסק הדין הודגש כי על הרשות לפעול על פי הנחיות ברורות ולכבד את זכויות הקניין, ולהתערב רק כאשר הדבר נדרש כדי לקיים את החוק. הליכים אזרחיים נתפסו ככלי הכרחי בידי הרשות למילוי תפקידה, מה גם שהסנקציות הפליליות היו מוטלות בספק והרשויות האחרות היו במצב של ניגודי עניינים. ההחלטה עיגנה את זכותה של הרשות לעתור לקבלת צווים במישור האזרחי לאכיפת החוק בתחומי הגן הלאומי המוכרזים.