תאד"מ 12222-05-22

תקציר

השופט פסק לטובת התובעים, שהיו זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירת דירתם. על פי פסק הדין, התובעים חייבים שבעה חודשים ו-23 ימים של פיצוי סטטוטורי, בניכוי 40 ימים שנחשבו לנסיבות שאינן בשליטת הנתבעת. הדירה המדוברת הייתה אמורה להימסר ביום 30.12.2020, אך נמסרה רק ביום 23.8.2021. השופט הכיר בכך שסגרי הקורונה, היעדר החיבור לתשתיות חיוניות וגורמים חיצוניים נוספים, גרמו לעיכוב של 40 יום שלא היה בשליטת הנתבעת. עם זאת, יתרת התקופה של כמעט שמונה חודשים זיכתה את התובעים בפיצויים. עוד קבעה השופטת כי התובעים חייבים 3,000 שקל לחודש דמי שכירות בגין התקופה המאוחרת, שמסתכמים ב-31,500 שקל. הפרשי הצמדה וריבית הביאו סכום זה לסך של 36,872 ₪, אשר הנתבע חויב לשלם לתובעים, בנוסף לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות, בסך כולל של 5,500 ₪. בקשת התובעים לפיצוי לא ממוני נדחתה. שני הצדדים לא הציגו ראיות מומחה בנוגע לדמי השכירות הראויים, מה שהוביל את השופט להעריך זאת בעצמו. לנתבע יש 30 יום לקיים את פסק הדין, או לעמוד בפני תשלומי ריבית נוספים. עוד נקבע בפסק הדין כי טענות התובעים בדבר הרחבת החזית הנטענת על ידי הנתבע, וטענות הנתבע בדבר איחור התובעים בקבלת הדירה, אינן תקפות.