עפ"ג 47730-07-22

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט לערעורים בחן את החלטת בית משפט קמא בנוגע לגזר דינו של המערער וקבע כי אין הצדקה לשנות את פסק הדין המקורי, דבר שהביא לדחיית הערעור. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו נוהג לשנות עונשים אלא אם נפלה טעות משמעותית או חריגה קיצונית מהנורמות המקובלות, שאף אחת מהן לא הייתה קיימת במקרה זה. בית משפט קמא כבר שקל את כל הגורמים הרלוונטיים ושקל את האפשרות של עבודות שירות במקום מאסר, תוך שהוא שופט את כל הנסיבות המקלות ותואם את מדיניות הענישה במקרים דומים. למרות שיקולים אלה, סירב המערער להתערבויות טיפוליות שיש בהן כדי להפחית את הסיכון או להסכים לרצות את עונשו באמצעות עבודות שירות, שהיו יכולות להוות גורם מרתיע במקום מאסר ישיר. אף שעברו הפלילי לא היה נרחב, העבירות היו דומות, ותמכו בהתמקדותו של בית משפט קמא בהרתעה. שירות המבחן דיווח על סיכונים מתמשכים, כגון התנהגות פורצת גבולות וסירוב לעסוק בניהול כעסים, מה שהדגיש את שלילת המאסר על תנאי. משכך, נדרש המערער להתחיל את תקופת מאסרו בבית מעצר קישון ביום 1.2.2023. החלטה זו ניתנה בנוכחות כל הצדדים הרלוונטיים ביום 12.1.2023, ואישרה את פסק דינו המקורי של בית משפט קמא כראוי וצודק.