רע"א 4136/22

תקציר

בפסק הדין בבקשה לדחיית בקשת רשות ערעור בעניין בוררות, הדגיש בית המשפט כי ערעורים מסוג זה ניתנים רק במקרים חריגים הכוללים שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות למניעת עיוות דין. בית המשפט לא מצא כי הבקשה מעלה עקרונות כאלה, וציין כי הפסיקה הקיימת ברורה לגבי הקריטריונים הנוקשים לפסילת בורר על בסיס חשש ממשי למשוא פנים. זה כולל דרישה ליותר מסתם מערכת יחסים מזדמנת עם כל אחד מהצדדים, ובקשות כאלה נענות בדרך כלל רק במצבים קיצוניים. ליבת טיעוניהם של המבקשים התמקדה בפעולתם המאוחרת של המשיבים בטענה לניגוד עניינים מול הבורר, טענה שהועלתה רק לאחר מתן פסק הבוררות. עם זאת, בית המשפט התייחס למספר תקדימים שקבעו כי צדדים המודעים לנסיבות ומסכימים לבורר אינם יכולים לערער בהמשך על המינוי. בית המשפט המחוזי אמנם הכיר בשיהוי המשיבים, אך לא מצא טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית המשפט העליון. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענות לפיהן יחסיו של הבורר עם מגשר הצדיקו את ביטול פסק הבוררות וציין כי למרות השיהוי של המשיבים, עליהם לשאת בהוצאות הבוררות. בסופו של דבר, משלא נמצא בסיס ממשי לעיוות דין, הבקשה נדחתה, ולא נדרשו הוצאות מאחר ולא התבקשה מענה. ההחלטה ניתנה ביום 30.6.2022.