בג"צ 2651/09

תקציר

פסק הדין דן בעתירה הקוראת תיגר על תוספות ספציפיות לתקנות הדרכונים בישראל, המטילות אגרות גבוהות יותר על הנפקת דרכונים בנסיבות מיוחדות, כגון אובדן או גניבה. בית המשפט בוחן האם תוספות אלה עומדות באמות מידה משפטיות וחוקתיות, ובפרט פסקת ההגבלה שבחוק היסוד. השופט דנציגר טוען כי התקנות הותקנו בסמכות אך אינן מידתיות, ומצביע על כך שהן מאזנות באופן בלתי ראוי בין הזכות לצאת מישראל לבין מטרות ההרתעה של המדינה. מנגד, השופט לוי קובע כי התוספות הן עונשיות וחסרות סמכות חוקית, וטוען לביטולן המיידי. עם זאת, השופטת נאור סבורה כי התקנות מצויות בסמכותו של השר ומידתיות, ומדגישה כי העלאת האגרות משרתת מטרות תקפות כמו עידוד שמירה טובה יותר על דרכונים וטיפול בסחר במסמכי נסיעה מזויפים. בסופו של דבר, ההחלטה מתקבלת ברוב קולות בהתאם לעמדתו של השופט דנציגר, מה שהופך את הצו למוחלט אך מאפשר תקופת מעבר ליישום הוראות חדשות. פסק הדין מדגיש את מורכבות האיזון בין זכויות הפרט לבין תקנת הציבור והרציונל המינהלי.