ע"א 3888/00

תקציר

עניינו של פסק הדין בסכסוך על חלקת קרקע ברמת גן, שהייתה בבעלותו של בצלאל כ"ץ ז"ל (קודמו של המשיב) והוחכרה לאגודה ללימוד תורה (המערערת) בשנת 1945 לצורך הקמת מבנה לישיבה ופנימייה לתלמידיה. חוזה החכירה היה ל-99 שנים אך לא עמד בתנאים המפורטים בהסכם, קרי אי סלילת כביש ואי הפעלת פנימייה וישיבה פעילה במקום. המשיבים, יורשיו של כץ, פנו לבית המשפט בשנת 1997 בבקשה להכריז על חוזה השכירות כבטל. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת המשיבים, וחייב את המערערת להגיש ערעור. בערעור נטען כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה התבסס על פרשנות שגויה של ההסכם וכי המשיבים קפאו על שמריהם בהגשת תלונתם. עוד טענה המערערת כי יש לראות בהסכם משנת 1945 מתנה, בכפוף לחוק הקודם (המג'לה) שמשמעותו היא שהמתנה הפכה לקבועה עם הקמת המבנה. פסק דינו של השופט א.א. לוי דוחה את הערעור ומקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין מפרש את מטרת ההסכם כיותר מסתם בית כנסת, אלא ישיבה ופנימייה פעילים, שהיעדרם נוגד את רוח ההסכם. מספר התלמידים ואופי הלימודים הם המפתח להבנה האם המוסד הוא אכן ישיבה. פסק הדין חולק גם על טענת המערערת כי יש להחיל את הדין בעת חתימת ההסכם, הקובע כי חוזה החכירה היה אמצעי להשגת מטרה ועל כן אי עמידתו בתנאים מזכה את המשיבים בהשבת החלקה. לבסוף, פסק הדין מציין כי הימנעותה של המערערת ממילוי חובתה להקמת מעבר, כפי שהורה בית משפט השלום בשנת 1975, מצדיקה עוד יותר את טענת המשיבים. הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪.