עפ"ת 53144-07-11

תקציר

הנאשם הורשע באי ציות לתמרור לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, האוסרת נסיעה בנתיבים ייעודיים מסוימים. הנאשם טען כי לא נסע באזור האסור לתנועה (NTZ) אלא עצר במפרצון כדי לאסוף חבילה מתחנת אוטובוס במרחק של כ-50 מטרים משם. בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנאשם על סמך עדותו של קצין משטרה והטיל עליו קנס של 400 ₪. הנאשם ערער וטען כי עדותו של השוטר אינה אמינה שכן הוא עמד במרחק וראייתו נחסמה על ידי אוטובוסים. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והעדויות, החליטה לקבל את הערעור ולזכות את הנאשם. בית המשפט נימק זאת בכך שלא ניתן לשלול לחלוטין את גרסת הנאשם, שנתמכה על ידי עד. נמצא כי נסיעתו הקצרה של הנאשם על פני הנת"צ כדי להגיע למפרצון אינה מהווה נסיעה במובן הרגיל וכי יש לשקול את מטרת עצירתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולתו של הנאשם לא שיקפה את הנסיעה ברחבי NTZ בהיותה מקומית ומוגבלת. לפיכך, הערעור התקבל, וההרשעה בוטלה.