תלה"מ 39214-10-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת מזונות שהגישה אם נגד האב, בעקבות פרידתם. על בית המשפט להחליט האם על האב להמשיך לשלם מזונות, ואם כן, באיזה סכום. פסק הדין דן תחילה בדין החל, ומציין כי קביעת מזונות הילדים מבוססת על מספר גורמים, לרבות הכנסות הצדדים, צרכיהם והזמן שכל אחד מההורים שוהה עם הילד. יודגש כי היותה אם אינה מזכה אוטומטית את התובעת במזונות, וכי על בית המשפט לכבד הסכמים שנעשו בין הצדדים, אלא אם הם נוגדים את טובת הילד. נטל ההוכחה להכנסות התובעת מוטל על האם. לאחר מכן עובר פסק הדין למקרה הספציפי שלפנינו. היא מציינת כי הצדדים הסכימו כי האב יהיה פטור מתשלום מזונות, וכי אין סיבה לסטות מהסכם זה, מה גם שהאם אינה המטפלת העיקרית. בית המשפט אינו מוצא את טענותיה של האם בדבר הכנסתה הנמוכה משכנעות, ומעריך את הכנסתה החודשית נטו ב-12,000 שקל לפחות. לעומת זאת, לאב הכנסות דומות אך יש לו גם חובות וחובות כספיים אחרים, לרבות תשלומי מזונות לשני ילדים נוספים. מאחר שההורים מבלים זמן שווה עם הילד, ולשניהם הכנסות דומות, בית המשפט מחליט כי האב לא יחויב בתשלום מזונות נוספים. עם זאת, האב נדרש להשתתף בחלק מהוצאות הילדים, לרבות מחצית מהוצאות הגן, הוצאות רפואיות מסוימות ושיעורים פרטיים במקצועות ספציפיים, בהתאם להמלצת המוסד החינוכי. כל תשלום באיחור יגרור הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק. כמו כן חויבה האם לפצות את האב בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 5,000 ₪. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים של הצדדים, ותיק בית המשפט ייסגר.