ע"א 207/86

תקציר

בסכסוך משפטי שעסק בהשבת כספים שהולוו לכאורה, הגיש המערער תביעה לפסק דין מקוצר נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי, בטענה כי עליהם להשיב סכומים שונים שלטענתו הלווה להם. בעוד שהרשם פסק תחילה בסכומים שאינם שנויים במחלוקת, והותיר את הסעיפים שבמחלוקת פתוחים להגנה, עניינו של המערער הציג בעיות, בעיקר בנוגע לעדותו הבלתי עקבית וחוסר יכולתו לפרט את פרטי ההלוואה. המשיבים הציגו הסברים חלופיים, כאשר המשיבה מס' 2 טענה להסכמים שנחתמו במרמה ובכפייה. חרף מורכבותה, העדיף בית משפט קמא את המשיבים, ומצא את גרסתו של המערער סותרת וחסרת אמינות. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש את עמדתו הכללית נגד ביטול הערכות מהימנות, אלא אם כן ניכרות טעויות ברורות לחלוטין. יש לציין כי המערערת הציגה טיעונים משפטיים חדשים בערעור על תוקפה של עדות בעל פה כנגד הסכמים כתובים, אך בית המשפט קבע כי ראיה בעל פה קבילה אם אין עליה מחלוקת. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות משפט.