רע"א 4298/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין במחלוקת על סמכותם של שני בתי משפט בישראל, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, בנוגע לנאמנות לכאורה של תביעה. המבקשים, אלמנה וילדיה שבעלה ואביה נהרגו בגיל צעיר בתאונת דרכים, ארגנו מערכת תרומות לסיוע כספי. המשיבים ניהלו תרומות אלה והתגלעו חילוקי דעות באשר לאופן השימוש בכספים שהובילו את המבקשים לתבוע, בטענה כי המשיבים משמשים כנאמנים. מאחר שסכום התביעה חרג מסמכותו של בית משפט השלום, טענו המבקשים כי הוא מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי כתביעת נאמנות. בית המשפט המחוזי הסכים תחילה עם המשיבים כי לא קיים אמון כזה והעביר את התיק לבית משפט השלום. עם זאת, בפסק דינו של השופט א' חבש בבקשת הערעור נקבע כי לבית המשפט המחוזי סמכות בלעדית לדון בתיקים הנוגעים לחוק הנאמנות. השאלות המרכזיות במקרה זה – היווצרות נאמנות ותנאיה – נתונות לסמכותו של בית המשפט המחוזי, לפי סעיף 37 לחוק הנאמנות. לפיכך, הפך השופט חבש את ההחלטה הקודמת והורה על דיון בתיק בבית המשפט המחוזי, תוך שהוא מציין גם כי בשל דעותיו של השופט היושב בדין שהובעו בפסק הדין הראשוני, התביעה צריכה להישמע בפני שופט אחר. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות הערעור של המבקשים.