ע"ע 131/10

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי המדינה, מערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה לדחות על הסף את תביעת המשיבים, עובדי המדינה, בגין אי כימות ותשלום אגרה. העובדים תבעו במקור את המדינה להכרה בוותק שלהם. המדינה ביקשה לדחות את התביעה, שכן העובדים יכלו לכמת את תביעתם לתקופה שמיום 1.2.2007 ועד למועד הגשת התביעה, ולכן היה עליהם להגיש תביעה מכומתת. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המדינה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. המדינה טענה כי קבלת עמדת בית הדין האזורי משמעותה שכל תביעה שתוגש במסגרת יחסי עבודה קיימים תהיה פטורה מכימות, דבר שעלול להוביל לתביעות פוגעניות. העובדים תמכו בהחלטת בית הדין האזורי ומתחו ביקורת על התנהלות המדינה. עם זאת, שני הצדדים הסכימו לכמת את התביעה לתקופה שהציעה המדינה. אבל המדינה התעקשה על הכרעה משפטית עקרונית בעניין. בית המשפט קבע, כי ככלל, יש לכמת תביעות, תוך שמיעת ההליך כולו בבת אחת, אלא אם קיים אינטרס לגיטימי מהותי המצדיק חריגה. בית הדין מצא כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק חריגה מהכלל, וקבלת תביעת העובדים לא בהכרח תסיים את ההתדיינות המשפטית. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך כימות התביעה והנחיות נוספות. הוצאות הערעור היו אמורות להישקל בהליך העיקרי.