עת"מ 53018-05-18

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שערערה על החלטת ועדת הערר בנוגע לפרויקט בנייה במסגרת תמ"א 38, שמטרתו חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לשמש כערכאת ערעור על מוסדות התכנון אלא אם קיים פגם משפטי משמעותי, כגון חריגה מסמכות או חוסר תום לב. לוועדת הערר, הפועלת כרשות תכנון עליונה, שיקול דעת רחב בהחלטות תכנוניות. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת הוועדה לקבוע זכויות בנייה ספציפיות, בניגוד לטענות כי היא מסכנת את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט. העותרת לא הצליחה להוכיח כי הכדאיות הכלכלית לא נשקלה דיה, ולא הוצגו ראיות או נתונים משמעותיים התומכים בטענה זו. הטענה כי הוועדה התעלמה ממדיניות יחס ההמרה של הוועדה המקומית לא הייתה מבוססת, וכך גם הטענות על טעות בחישוב הצפיפות. בית המשפט קבע כי הכדאיות הכלכלית היא רק גורם אחד מני רבים שהוועדה שקלה כראוי, לצד ההשפעה על הסביבה ויכולת התשתיות. היא הגיעה למסקנה כי ההחלטה סבירה ומידתית. העותר חויב לשלם הוצאות לוועדת הערר תוך ציון עמדת הוועדה המקומית כי היה מקום לקבל את העתירה.