ת"א 1321/09

תקציר

התיק נסוב סביב הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו לפני למעלה מעשור בנוגע לזכויות בעלה של התובעת בעיזבון אמו, שכלל מגרש וחנות. הנתבעים טוענים כי מנהל ההוצאה לפועל הוציא צו עיקול על זכויות החייב, ובהמשך מינה כונס נכסים. התובעת, שהיא אשת החייב, טוענת כי צו העיקול מעולם לא הוצא, ולכן זכויותיו של בעלה בעיזבון הועברו אליה חופשיות מכל עיקול, בעקבות הסכם ממון ביניהם. הנתבעים, לרבות הנושה המקורי, כונס הנכסים ואחותו של החייב (שרכשה את הזכויות בחנות), טוענים כי הצווים אכן ניתנו וכי טענות התובע כבר הוכרעו במספר הליכים קודמים. הנתבעים הגישו בקשות לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה של בית המשפט. התובע מודה כי הנושא עלה בהליכים קודמים אך טוען כי לא מדובר במשפטים מלאים ושוויוניים, ולכן אין לדחות את התביעה הנוכחית. בית המשפט מסכים עם הנתבעים כי סוגיית תוקפם של צווי העיקול וצווי הכינוס כבר הוכרעה לגופה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. לתובעת ניתנה הזדמנות מלאה להציג את טענותיה וראיותיה באותו הליך, והתביעה הנוכחית, המנסה לבחון מחדש את אותה סוגיה, מהווה ניצול לרעה של ההליך. כמו כן, השתק החברה חל גם על תביעת התובע כנגד אחותו של החייב ורוכשי נכסי העיזבון, אשר לא היו צד להליך הקודם אך יש להם מערכת יחסים משפטית עם הצדדים המקוריים וזיקה משותפת לנכסים המדוברים. טענת התובעת כי החלטה של בית המשפט העליון מהעת האחרונה תומכת בעמדתה נדחית, שכן בית המשפט מוצא כי ההחלטה מתייחסת רק לבקשות קודמות לצווי מניעה זמניים ואינה מתייחסת לשאלת מעשה בית המשפט במקרה הנוכחי. לפיכך התביעה נדחית בשל מעשה של בית המשפט, והתובע מחויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 12,000 ₪.