בג"צ 4308/21

תקציר

במקרה זה החליט בית המשפט לדחות עתירה שערערה על ההחלטה שלא להעמיד לדין שוטר שהיה מעורב באירוע טרגי שהסתיים במותו במהלך פעילות משטרתית שנועדה לחשודים בגניבת רכב. פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה בכל הנוגע לפתיחה וסגירה של חקירות והחלטות תביעה, ומדגיש את תפקידו המוגבל של בית המשפט בהתערבות – רק בנסיבות חריגות או כאשר עלול להתרחש עיוות דין. בית המשפט שב והדגיש כי אין תפקידו לשמש כערכאת ערעור פלילית הבוחנת הערכות מספקות, ראיות מספיקות שערכה התביעה. האירוע כלל מרדף מכוניות במהירות גבוהה ומרדף רגלי שנמשך לאחר מכן, כאשר על פי החשד ירה השוטר המעורב בחשוד בשל תפיסת האיום וחוסר היכולת להבטיח מעצר בשל בעיות שיפוט. בית המשפט לא מצא חריגה מהותית מנוהל המשטרה בהחלטתו של הקצין לירות, והגיע למסקנה כי מעשיו של הקצין עמדו בתקנות המתירות שימוש בנשק חם בתנאי אלטרנטיבות מוצו וצורך, למרות שגרמו למוות. בנוסף, לא נמצאו ראיות ישירות שסתרו את טענת הקצין כי נתן אזהרות לפני הירי. יחד עם בדיקה של גופי התביעה ואישור כי לא נגרם עיוות דין, בית המשפט לא ראה עילה להתערבות. כמו כן צוין פגם פרוצדורלי בגישתה של העותרת, שכן נושא המשרה לא נכלל כמשיב בעתירה, תוך פגיעה בהגינות הפרוצדורלית. למרות שהכיר בפוטנציאל לשיפור בהנחיות המשטרה בנושא השימוש בנשק, אישר בית המשפט את החלטת המשיבים שלא להעמיד לדין את הקצין, תוך שהוא מביע צער על התוצאה הטרגית. פסק הדין גם הדגיש את הצורך בתיקונים אפשריים בתקנות המשטרה כדי אולי לצמצם את "מרווח הפעולה" הרחב המוקנה לשוטרים במצבים כאלה.