ע"א 2505/06

תקציר

החלטת בית המשפט כוללת ניתוח דק של תחולת חוק תובענות ייצוגיות על ערעור תלוי ועומד והשלכותיו על הליכי תובענות ייצוגיות. הערעור התקבל בחלקו, תוך התמקדות בעיתוי ותחולתו של חוק התובענות הייצוגיות, שנכנס לתוקף ביום 12.3.2006. בית המשפט בחן האם החוק חל על ערעורים התלויים ועומדים באותה עת, גם אם הערעור לא הוגש אך הותר להגשתו על פי החוק. בהסתמך על פרשת אי.בי.אי, הגיע בית המשפט למסקנה כי מאחר שהערעור הוגש בסמוך לאחר חקיקת החוק ובטרם ניתן פסק דין סופי, חל חוק התובענות הייצוגיות. בית המשפט קמא דחה את בקשת הייצוג, בקובעו כי אין עילה תקפה בחוק הגנת הצרכן או בחוק ההגבלים העסקיים, וכי החוק מתמקד בהגנת הצרכן טרום חוזית. בנוסף, התייחס בית המשפט לפרקטיקות המונופוליסטיות של המשיבה לפי חוק ההגבלים העסקיים ולא מצא עילה עניינית. בית המשפט מתח ביקורת על בית משפט קמא על כך שדחה את הבקשה מטעמים פרוצדורליים, וציין את הצורך בבירור האם מעשיו של המשיב נופלים תחת חוק הפיקוח, מה גם שסוגיית הביטוח לא נבחנה כראוי. בית המשפט ביטל את הדחייה ביחס לעילות חוק הפיקוח, והדגיש כי דחיית בקשות על הסף עלולה לחסום תובענות ייצוגיות ללא הערכה ראויה. בעקבות זאת, העביר בית המשפט את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת, בהתחשב בהשלכותיו של חוק התובענות הייצוגיות החדש על העילות להגשת תובענה ייצוגית, והורה לו לבחון את השפעת חוק זה על הגנת הצרכן ותביעות ביטוח. בית המשפט גם פסק הוצאות, וביטל את צווי ההוצאות של בית משפט קמא בשל הסכמים פרוצדורליים.