דב"ע נו/225 - 0

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לדמי לידה של אישה שטענה כי עבדה בחברת כהן שוקי ויוסי בע"מ. המערערת טענה כי עבדה בחברה מינואר 1993 ועד יולי 1993 עת ילדה. עם זאת, החברה הודיעה כי העסקתה הופסקה בשל מצבה הכלכלי של החברה. עיסוקו של המערער, לטענת החברה, היה של עוזרת משפחתית ולא של עובדת החברה. בית הדין האזורי דחה בעבר את תביעתה וצידד בטענת החברה. פסק דין זה מתמקד באופי עבודתה של המערערת, ומדגיש כי יש לבחון בקפידה את העבודה שנעשתה על ידי בן משפחה כדי לקבוע אם היא מהווה יחסי עובד-מעביד. השופטים מדגישים כי לתפקיד הכלכלן שהמערערת טענה כי החזיקה בו לא היה תקדים בחברה, והוא גם לא אויש לאחר עזיבתה. עוד הם מציינים כי המערערת התקבלה לעבודה מיד לאחר תום דמי האבטלה שלה, והיא הייתה בהריון, מה שמרמז על כך שהמניע העיקרי שלה היה להבטיח את דמי הלידה. זאת ועוד, שוכנעו השופטים מטענת החברה כי "יועץ מס" הנחה את המערערת בעבודתה ולאחר מכן הועסק כשכיר לאחר עזיבתו של המערער. בסופו של דבר, בית הדין מחליט שלא להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי ודוחה את הערעור, בקובעו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד. עם זאת, השופטים מחליטים שלא להטיל על המערער הוצאות כלשהן. מדעת הרוב עולה כי טענת המערער לא הייתה קנטרנית או מונעת בזדון.