תלה"מ 48573-10-21

תקציר

התובע, שהתגרש מהנתבעת והביא עמה שני ילדים, הגיש תביעה להפחתת תשלומי המזונות שהוא משלם לנתבע. התביעה מתבססת על מספר שינויי נסיבות לכאורה מאז נחתם הסכם הגירושין. ראשית, התובע טען כי הזמן שהילדים מבלים עמו הוכפל, ולכן הוצאותיו עבור הילדים גדלו. השופטת הסכימה כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי, אך ציינה כי הגדלת זכויות הביקור הייתה צפויה ומוסכמת על שני הצדדים בהסכם המקורי. לפיכך, שינוי זה לבדו אינו מצדיק הפחתה בתשלומי המזונות. שנית, התובע טען כי מצבו הכלכלי הידרדר עקב לידת בנו החדש עם בת זוגו הנוכחית, וכן שכרו המופחת. עם זאת, השופט חלק על כך, וקבע כי הקמת משפחה חדשה והבאת ילד נוסף לעולם היא אירוע צפוי מראש ואינה מהווה שינוי נסיבות. התובע גם לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין לידת בנו לבין הפחתת שכרו. בנוסף, השופט מצא כי חוסנו הכלכלי של התובע דווקא השתפר בזכות התא המשפחתי החדש שלו והתמיכה שהוא מקבל מבת זוגו. עוד טענה התובעת כי מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר, והצביעה על כך שרכשה דירה. השופט דחה טענה זו, לא מצא כל ראיה ליכולתו הכלכלית של הנתבע לרכוש את הדירה, וציין כי מעשיו של הנתבע היו סבירים ולא פזיזים, במיוחד בהתחשב בכך שהתובע עצמו היה בתהליך רכישת דירה. ככלל, השופטת הסכימה כי חל שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע לזכויות הביקור של הילדים, אך לא בכל היבט אחר. לפיכך, השופטת הפחיתה את תשלומי המזונות, אך במידה פחותה מזו שביקשה התובעת. השופט גם הורה כי שני הצדדים יתחלקו בהוצאות המשפט, בשל חוסר תום הלב של התובע בתביעות מסוימות, ועודד את הצדדים לשתף פעולה בנושא ההוצאות החריגות כדי להימנע מהליכים משפטיים נוספים.