ע"פ 7318/95

תקציר

המערער, רב במקצועו, הורשע בשורה של עבירות, בהן גניבה בידי נפקד, הפרת אמונים בידי עובד ציבור וקבלת שוחד, הנוגעות להתנהלותו כרבה של עפולה. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם מעשיו של המערער מהווים עבירות פליליות, ובפרט גניבה והפרת אמונים, ואם כן, מהם העונשים שיש להטיל. השופט גולדברג קבע כי חלק מהכספים שהמערער משך מחשבון בנק לשימושו העצמי מהווים גניבה והפרת אמונים, שכן המערער לא היה מודע בפועל לכך שהוצאות אלה מועילות לציבור. עם זאת, הוצאות אחרות, שלא שירתו מטרה ציבורית, לא יכלו להיחשב כטעות כנה, ומעשיו של המערער ביחס לכספים אלה היוו התעלמות מוחלטת מערכי מוסר בסיסיים. השופט גולדברג בחן גם את הרשעתו של המערער בקבלת שוחד בגין מתן תעודות כשרות לעסקים מחוץ לתחום השיפוט של המועצה הדתית בעפולה. השופט מצא כי הדינים הרלוונטיים אינם ברורים בסוגיה זו, והגבולות בין פעולות בתוך ומחוץ לתחום תפקידיו של המערער טושטשו. כתוצאה מכך בוטלו ההרשעות בשוחד ובגניבה הקשורות למעשים אלה, והמערער זוכה. השופט א' הסכים עם ממצאיו של השופט גולדברג באישום הראשון, והוסיף כי רבנים המנפיקים תעודות כשרות בתשלום שלא במסגרת תפקידם הרשמי פעלו שלא כשורה. לפי השופט א', סמכותו של רב מקומי להנפיק תעודות כשרות מוגבלת לאזור שבו הוא משרת. השופט קדמי חלק על כך, וסבר כי יש לזכות את המערער מכל אשמה. השופט קדמי הדגיש את הנסיבות החריגות הסובבות את מצבו של המערער, לרבות היעדר פיקוח ו"הסכמה מכללא" שניתנה לו לאשר הוצאות חריגות. לדברי השופט קדמי, אין לראות במעשיו של המערער משום מרמה פלילית או הפרת אמונים, ואין בכך כדי שהמדינה תקבע הליכים מינהליים תקינים כדי שלא להיטיב עם המערער. בסופו של דבר, החלטת הרוב קיבלה את ערעורו של המערער בחלקו, והמערער הורשע בחלק מהעבירות המיוחסות לו, אך לא בכולן. עונש המאסר שהטיל בית משפט קמא נותר על כנו, אך הקנס הופחת.