ת"א 39504-08-21

תקציר

התובע והנתבעים חתמו על מזכר הבנות בנוגע לעסקת מקרקעין. לאחר מכן תבע התובע בטענה כי התזכיר אינו מחייב, ואילו הנתבעים הגישו תביעה נגדית, וביקשו מבית המשפט לאכוף את התזכיר. בית המשפט בחן את התזכיר ומצא כי הוא ספציפי דיו, לרבות פרטים מהותיים כגון הגדרת המקרקעין, מחיר המכירה, פרטי החזקה, הוצאות ומיסים. עוד קבע בית המשפט כי בכוונת הצדדים להתקשר בהסכם מחייב, בהתבסס על הנסיבות שהובילו לחתימת המזכר, לשונו והמשא ומתן שבא בעקבותיו. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי האירועים שלאחר חתימת המזכר הצביעו על חוסר כוונה, וקבע כי המשא ומתן היה ניסיון לגבש את ההסכם על בסיס המזכר, וכי הצדדים הגיעו להסכמה במרבית הנושאים. הבעיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה חוסר יכולתה של התובעת למכור את כל המקרקעין המפורטים בתזכיר, אך בית המשפט מצא כי מדובר במחלוקת שולית שניתן היה לפתור בקלות. בנוסף, בית המשפט דחה את טענות התובע בנוגע לנקודות מחלוקת אחרות לכאורה, ומצא כי הן אינן מהותיות או נפתרות במהלך המשא ומתן. בית המשפט הגיע למסקנה כי הושג הסכם מחייב והורה על אכיפת התזכיר, שכן ניתן לטפל בחוסר האמון בין הצדדים באמצעות משא ומתן בתום לב. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 250,000 ₪, בהתחשב במורכבות התיק ובשווי עסקת הנדל"ן.