ב"ל 3788/98

תקציר

התובע, אזרח ישראלי, עבר מישראל לגדה המערבית בשנת 1972. יותר משני עשורים לאחר מכן, בשנת 1995, היא חזרה לישראל והגישה בקשה לגמלת ילדים עבור חמשת ילדיה הקטינים. בעוד שהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע) אישר את בקשתה והחל בתשלומים ממועד הבקשה, התובעת ביקשה תשלומים רטרואקטיביים מלפני מספר שנים. הנתבעת אישרה חלקית את בקשתה והציעה תשלום רטרואקטיבי של שלוש שנים, אך התובעת תבעה תגמולים בסך שבע שנים. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הייתה מחויבת למסור לתובעת הודעה בכתב על דחיית תביעתה לתשלומים רטרואקטיביים, ותביעתה לא התיישנה בזמן. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי זכאותה של התובעת לקצבת ילדים לא עוגנה במסמכים רשמיים כלשהם, מה שאומר ששיקול הדעת של הנתבעת לאשר את התביעה לתקופה רטרואקטיבית היה מוגבל. בית המשפט בחן את החלטת הנתבעת לאשר תקופה רטרואקטיבית של שלוש שנים ומצא אותה סבירה ומידתית. זאת, במיוחד נוכח הנטל הכלכלי המשמעותי המוטל על הנתבע והמגמה החקיקתית להפחתת תשלומים רטרואקטיביים. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת התובע וקבע כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של הנתבע. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.