ע"ע 65019-06-23

תקציר

בית המשפט בחן את טענותיו וחומריו של תיק שעניינו חוזה ביטוח והגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור. המשיב השיב באופן שגוי לשאלת הצהרת בריאות בנוגע להפרעות עיניים, תוך הפרת סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, בכך שלא נתן תשובה "מלאה וכנה". המערערת הביאה ראיות המוכיחות כי "מבטח סביר" לא היה מסכים לחוזה הביטוח, גם בפרמיות גבוהות יותר, אילו ידע את המצב האמיתי, בהתאם לסעיף 7(ג)(2) לחוק. לפיכך, המוקד היה בחובת הגילוי של המבוטח לפי סעיף 6(א) ובהשלכות הפרתה. בית המשפט התווה את ההבדלים בין פוליסות ביטוח לקרנות פנסיה, תוך שימת דגש על תהליכי טרום חיתום בראשון. חוק חוזה הביטוח נועד להגן על הצרכנים, לצמצם את פערי המידע בין מבטחים למבוטחים כדי למנוע תוצאות שליליות כמו עלייה בפרמיות או קריסת מערכות. החוק מחייב גילוי מלא בכתב של עניינים מהותיים המשפיעים על החלטות המבטח. הימנעותה של המשיבה מגילוי בעיות עיניים קודמות הוגדרה כ"לא מלאה", מה שהוביל לביטולו כדין של החוזה. על אף שצוינו סוגיות פרוצדורליות, האפיל עליהן פסק הדין העיקרי, שדחה את תביעת המשיב לתגמולי ביטוח בשל ההפרה. בית המשפט לא מצא עילה לזכאותו של המשיב והצביע על פגמים פרוצדורליים באי צירוף המסמכים הדרושים. בסופו של דבר, הערעור התקבל וביטל את תביעת הביטוח של המשיב, אך לא נפסקו נגדה הוצאות לאור מצבה.