בג"צ 4914/94

תקציר

העתירה נסובה סביב מחלוקת בין יעקב טרנר, לשעבר מפכ"ל משטרת ישראל, לבין משה שחל, שר המשטרה, בנוגע לנסיבות שהובילו להתפטרותו של טרנר. ועדת ביקורת המדינה של הכנסת ביקשה ממבקר המדינה חוות דעת בנושא, לפי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה. טרנר טען כי זומן על ידי שח"ל להחליף את צוות החקירה המטפל בעניינו של שר הפנים, אריה דרעי, אך הוא סירב, מה שהביא לקיצור כהונתו כמפכ"ל המשטרה. עם זאת, שחל, ציין כי כהונתו של טרנר הסתיימה בשל פגישה שקיים עם מזכ"ל מפלגת העבודה בנוגע לבחירות הקרובות. מבקרת המדינה נתנה את חוות דעתה, דחתה את גרסתו של טרנר וקיבלה את גרסת שחל. טרנר עתר לבג"ץ בטענה כי זכותו להליך הוגן נפגעה במהלך הליך חוות הדעת, שכן הוא לא יכול היה לבחון את כל הראיות, להגיב לטענות או לבקש ראיות נוספות. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט גולדברג, קבעה כי היה על מבקר המדינה להעניק לטרנר את הזכות לעיין בכל הראיות ולהגיב, שכן הליך חוות הדעת פגע קשות בשמו הטוב. פסק הדין הדגיש את חשיבות כבוד האדם ואת סופיות קביעותיו של מבקר המדינה, במיוחד כאשר הן נוגעות ליושרו של אדם. לפיכך, המסקנות בחוות הדעת בעניינו של טרנר נקבעו כחסרות תוקף. השופט שמגר, בדעת מיעוט, הדגיש את ההבדלים בין הליך חוות הדעת לבין ההליך השיפוטי, וטען כי אין לשבש את עבודת מבקר המדינה. לדברי שמגר, הזכות לגילוי מלא ולתגובה צריכה להינתן רק במקרים שבהם קביעת מבקר המדינה היא סופית ומוחלטת, מה שלא היה המקרה כאן. בג"ץ לא ישב כערכאת ערעור על דו"חות או חוות דעת של מבקר המדינה, אלא הפעיל עליהם פיקוח שיפוטי מכוח המשפט המינהלי. בית המשפט הדגיש כי לא יבחן מחדש סוגיות שכבר נדונו בביקורת המדינה, וכי יש לשקול התנגדויות במסגרת זכות התגובה של הרשויות המבוקרות.